פסק-דין בתיק ע"פ 11200-02-12

1.  לפני ערעור על גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת שרון לארי בבלי) מיום 3.11.11 בת"פ 11439/06, לפיו נגזר על כל אחד מהמערערים קנס בסך 330,000 ש"ח, התחייבות בסך 29,200 ש"ח, מאסר על תנאי וצו הריסה שכניסתו לתוקף נדחתה עד ליום 1.10.12. בית המשפט הסמיך את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לבצע את צו ההריסה.

רקע עובדתי- ההליכים בבית המשפט קמא

2.  ביום 8.11.06 הוגש כתב אישום כנגד שבעה נאשמים. המערערים שלפנינו היו הנאשמים  1 ו- 2.

בהתאם לאמור בכתב האישום כפי שתוקן לאחר מכן, הנאשמים קיבלו היתר בניה להקמת מבנה בן 4 קומות בבית חנינה, אך בתקופה שבין 17.5.05 ל- 15.8.06 חרגו מהיתר הבניה והוסיפו בכל אחת מהקומות כ-250 מ"ר. סך כל החריגה כ- 1,000 מ"ר (מכאן ולהבא יכונו הנאשמים 2-1 גם: "המערערים" והמאשימה תכונה: "המשיבה").

3.  בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא ביום 26.11.07 הודיע עו"ד גנאיים, ב"כ המערערים, כי הנאשמים 6-3, שהמערערת 1 היא אמם, הם תושבי ארצות הברית, וכי הוא מייצג את המערערים. בהמשך נאמר שהנאשם 7 הוא המהנדס שתכנן את המבנה.

לפיכך, ההליכים נמשכו באותו שלב כנגד המערערים בלבד - מערערת 1, ואחד מבניה מערער 2.

השניים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן.

4.  ביום 4.6.08 הגישה המשיבה, לצורך הטיעונים לעונש, חוות דעת שמאית בעניין שווי המקרקעין, וזאת לצורך קביעת גובה הקנס שיוטל על המערערים.

בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא ביום 24.2.09 העיר עו"ד גנאיים כי חוות הדעת איננה רלוונטית להליך שכן היא מתייחסת למבנה אחר. הדיון נדחה כדי שהמשיבה תבדוק את הטענה. בדיון שהתקיים ביום 12.7.09 הגישה המשיבה שוב אותה חוות הדעת, שנערכה ביחס למבנה אחר. בית המשפט סירב לדחות את הדיון לצורך המצאת חוות דעת מתאימה, ולאחר שנשמעו טיעונים לעונש, גזר על כל אחד מהמערערים קנס בסך 67,300 ש"ח, התחייבות בגובה הקנס וצו הריסה שנקבע כי ייכנס לתוקף ביום 15.10.09 (להלן: "גזר הדין הראשון").

5.  המשיבה ערערה על גזר הדין הראשון (ע"פ 4757/09), ובדיון שהתקיים ביום 19.1.10 לפני כב' השופט כרמל, בו היו המערערים מיוצגים על ידי עו"ד גנאיים, הודיעו הצדדים כי הם מסכימים שגזר הדין יבוטל, והתיק יוחזר לבית המשפט קמא כדי שהצדדים יגישו חוות דעת שמאיות מטעמם.

6.  בהתאם לכך הגישה המשיבה חוות דעת אשר נערכה על ידי רוני אפיק, שמאי מקרקעין וכלכלן (להלן: "השמאי", "חוות הדעת"). בחוות הדעת העריך השמאי את עלות הבניה בשווי של 2,800 ש"ח למ"ר. את ערך הקרקע הבנויה העריך השמאי בשווי של 1,600 ש"ח למ"ר.

בהתאם לכך קבע השמאי את עלות הבניה הכוללת, של החלק שנבנה בסטיה מהיתר הבנייה, בסך של 2,310,000 ש"ח, ואת מרכיב הקרקע בסך של 1,320,000 ש"ח.

לפיכך, שוויו הכולל של המבנה הוערך על ידי השמאי בסך של 3,630,000, וכפל שוויו: 7,260,000 ש"ח.

השמאי העיד בבית המשפט קמא ונחקר על ידי הצדדים.

7.  ביום 3.11.11 ניתן גזר הדין מחדש.

בית המשפט קמא קבע כי הוא מייחס משקל רב לחוות הדעת השמאית, וכי על אף שהשמאי לא חישב את עלויות הבניה במדויק והסתמך רק על ביקור בדירה אחת, מדובר בשמאי מקצועי ומיומן שהתייחס לפרמטרים רבים בקביעת השווי. כן ציין בית המשפט קמא שחוות הדעת לא נסתרה בחוות דעת נגדית מטעם המערערים.

בית המשפט קמא הדגיש את העובדה שעבירות הבניה הפכו למכת מדינה ואת הצורך בענישה מחמירה. בהתחשב בכך, בזלזול הבוטה שהפגינו המערערים במערכת החוק ובהיקף הבניה ואיכותה, קבע בית המשפט קמא כי על המערערים יוטל קנס לפי שיעור של 800 ש"ח למ"ר, וגזר על כל אחד מהם תשלום קנס בסך 330,000 ש"ח, סה"כ: 660,000 ש"ח, לתשלום ב- 60 תשלומים. בנוסף חוייבו לחתום על התחייבות, נגזר על כל אחד מהם מאסר על תנאי וניתן צו הריסה/התאמה שמועד ביצועו נדחה בשנה. בית המשפט הסמיך את הוועדה המקומית לבצע את צו ההריסה.

(להלן: "גזר הדין השני")

8.  הערעור שלפני הוגש על גזר הדין השני.